Choshen Mishpat 384 – חושן משפט שפד‏ – Shulchan Arukh

טור טור+שו״ע

דין אדם המזיק שלא בגופו, ובו ד׳ סעיפים(א) אֶחָד הַמַּזִּיק בְּיָדוֹ {אוֹ בִּשְׁאָר גּוּפוֹ (טוּר ס״א),} אוֹ שֶׁזָּרַק אֶבֶן אוֹ יָרָה חֵץ וְהִזִּיק בּוֹ, אוֹ שֶׁפָּטַר (פֵּרוּשׁ, שֶׁפָּתַח) מַיִם עַל חֲבֵרוֹ אוֹ עַל הַכֵּלִים וְהִזִּיק, אוֹ שֶׁרָק וְנָע וְהִזִּיק בְּכִיחוֹ (פֵּרוּשׁ, רֹק עָב הַיּוֹצֵא בְכֹחַ) וְנִיעוֹ (פֵּרוּשׁ, רֹק דַּק שֶׁהוֹלֵךְ וּמִתְנוֹעֵעַ) בְּעֵת שֶׁהָלְכוּ מִכֹּחוֹ, הֲרֵי זֶה כְּמַזִּיק בְּיָדוֹ, וְהֵם תּוֹלָדוֹת שֶׁל אָדָם. אֲבָל אִם רָק הָרֹק וְהִנִּיחַ עַל הָאָרֶץ, וְאַחַר כָּךְ נִתְקַל מֵהֶם אָדָם, הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹרוֹ, שֶׁכָּל תַּקָּלָה תּוֹלְדוֹת בּוֹר הִיא.

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עט״זבאר היטבביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףדרישהפרישהב״חעודהכל

בבלי בבא קמא ג׳:

רמב״ם חובל ומזיק ו׳:י׳

(א) א) ל׳ הרמב״ם בפ״ו מה׳ חובל ומזיק ד״י וכתב ה״ה זה פשוט ובכמה מקומות אומרים גיריה נינהו כלומר חציו ומפורש בב״ק (דף ג׳ ע״ב) דאמר כיחו וניעו היכי דמי וכו׳

(ב) ב) שם באותה סוגיא

(א) הר״ז חייב משום בורו – נ״מ לפטור בו כלים שנשברו דשבירה זהו מיתתן ובבור כתיב ונפל שמה שור או חמור ודרשינן שור ולא אדם (פי׳ אם מת אדם שם פטור אבל אם הוזק בו האדם חייב) וחמור ולא כלים וכמ״ש לקמן בסי׳ ת״י:

(א) מעשה בראובן שביקש משמעון שימכור לו חפץ א׳ ומיאן שמעון והניח ראובן המעות לפני שמעון וזרק שמעון המעות ונאבדו פסקנו דשמעון פטור וראיה מפרק קמא דקידושין דף י״ג אם איתא דלא ניחא לה לישדינהו משמע אי שדתינהו פטורה ותו ראיה מפ׳ הפרה מביאו רבינו בסי׳ שע״ח דנהי דיש לך רשות להוציאו אין לך רשות להזיקו משמע דאם הוזק ע״י אפוקי פטור:

(א) בורו – נ״מ לפטור בו כלים שנשברו כדין בור שיתבאר לקמן סי׳ ת״י סכ״א. סמ״ע:

(א) או בשאר גופו – ב״ק ד׳ א׳ וערש״י שם ד״ה דכייף כו׳:

(ב) או כו׳ – שם כ״ו ב׳:

(ג) או כו׳ – כתובות ל״א א׳ ועבה״ג:

(ד) או שפטר כו׳ – סנהדרין ע״ז ב׳ דגיריה הוא ולכן ה״ה על הכלים דחייב בחצו כנ״ל ושם בזרק צרור משום כחו וכן שם בזרק חץ ע״ש:

(ה) או שרק כו׳ אבל כו׳ – ב״ק ג׳ ב׳ ונ״מ לכלים:

{א} אדם המזיק הוא אחד מאבות נזיקין ונזק העושה בידו או בגופו הוא האב והנזק שאינו עושה בגופו הוא תולדתו כגון זרק אבן או ירה חץ או פטר מים על חבירו או על כליו והזיקו או שרק והזיקו בזריקת הרוח קודם שנח אבל אם הזיק אחר שנח הו״ל תולדות בור כאשר יתבאר בנזקי הבור:

בבלי בבא קמא ג׳:

רמב״ם חובל ומזיק ו׳:י׳

(א) {א} אדם המזיק הוא אחד מאבות נזיקין בריש ב״ק (ד.):

ומה שכתב ונזק העושה בידו או בגופו הוא האב ונזק שאינו עושה בגופו הוא תולדתו כגון זרק אבן או ירה חץ וכו׳ שם ובכמה מקומות אמרו על נזקין היוצאים מתחת ידי אדם גירי נינהו:

ומה שחילק ברוק בין קודם שנח לאחר שנח שם גבי כיחו וניעו (ג:) אמרו ה״ד אי בהדי דאזלי מזקי כחו הוא ואי בתר דנייחי בין לרב בין לשמואל בורו הוא:

ומה שכתב רבינו דהני מיקרי תולדות כ״כ הרמב״ם בפרק ו׳ מהלכות חובל ואיני יודע למאי נ״מ שקראו אותם תולדות:

(א) שאינו עושה בגופו הוא תולדתו ז״ל ב״י כ״כ גם הרמב״ם פ״ו מהל׳ חובל ואיני יודע למנ״מ קראו אותם תולדות עכ״ל פי׳ בשלמא אמשנה וגמ׳ ריש ב״ק לק״מ דתנא אתורה קאי ולפרש דמה שפרטה התורה ד׳ נזיקין לאו דאין עוד חיובים בניזקין אלא שאלו הם אבות ומהם מסתעפים ומשתמעים חיובים אחרים הנקראים תולדות אבל הרמב״ם ורבי׳ שכל עיקרן לאשמועינן קושטא דדינא ולא לפרט איזה מהם מן התורה ואיזה מהם מדבריהם ואינו דומה למלאכת שבת ששם שפיר קתני הרמב״ם אבות ותולדות משום דיש נ״מ לענין קרבן אם עושה אב מלאכה זו עם תולדתו המיוחדת לו בהעלם א׳ או עם תולדה אחרת מה שאין כן בתשלומי חיוב ממון דאין (נמי) [נ״מ] דבכל ענין חייב וכן [החיוב] שוה על כל אחד בפני עצמו:

(א) שאינו עושה בגופו הוא תולדתו ע׳ בדרישה:

(א) {א} אדם המזיק הוא א׳ מאבות נזיקין וכו׳. ריש ב״ק:

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עט״זבאר היטבביאור הגר״אטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףדרישהפרישהב״חהכל

טור טור+שו״ע

(ב) הָיָה מַכֶּה בְּפַטִּישׁ וְיָצָא גֵּץ (פֵּרוּשׁ, שְׁבִיב יוֹצֵא מִתַּחַת הַפַּטִּישׁ כְּשֶׁמַּכִּין בּוֹ עַל הַסַדָּן) מִתַּחַת הַפַּטִּישׁ וְהִזִּיק, הֲרֵי זֶה חַיָּב.

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףפרישהעודהכל

בבלי בבא קמא ס״ב:, בבלי בבא בתרא כ״ו.

רמב״ם חובל ומזיק ו׳:י״א

(ג) ג) שם די״א משנה שם בפ״ו דס״ב ע״ב

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

{ב} הכה בפטיש ויצא מתחת ידו ניצוץ והזיק חייב:

בבלי בבא קמא ס״ב:, בבלי בבא בתרא כ״ו.

רמב״ם חובל ומזיק ו׳:י״א

(ב) {ב} הכה בפטיש ויצא מתחת ידו ניצוץ והזיק חייב משנה בס״פ הכונס (בבא קמא סב:) גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק חייב:

(ב) הכה בפטיש ויצא מתחת ידו ניצוץ כו׳ בב״ק ד׳ ס״ב:

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףפרישההכל

טור טור+שו״ע

(ג) הַבַּנַאי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו אֶת הַכֹּתֶל לְסָתְרוֹ, וְשָׁבַר אֶת הָאֲבָנִים אוֹ הִזִּיק, חַיָּב. הָיָה סוֹתֵר מִצַּד זֶה וְנָפַל מִצַּד אַחֵר, פָּטוּר. וְאִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה, חַיָּב.

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זש״ךבאר היטבטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףפרישהעודהכל

בבלי בבא קמא צ״ח:

רמב״ם חובל ומזיק ו׳:י״א

(ד) ד) שם משנה שם בפ״ט דף צח ע״ב

(ה) ה) באותה משנה שם

(ו) ו) וביאר הרמב״ם שם מפני שזה כזורק חץ והזיק הוא

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(א) הבנאי כו׳ – עיין בתשו׳ רשד״ם סי׳ רצ״ב.

(ב) הבנאי – עיין בתשובת רשד״ם סי׳ רצ״ב:

{ג} הבנאי שקבל עליו לסתור הכותל וסתר ושבר את האבנים או הזיק חייב היה מכה בצד זה ונפל בצד אחר פטור ואם מחמת ההכאה חייב:

בבלי בבא קמא צ״ח:

רמב״ם חובל ומזיק ו׳:י״א

(ג) {ג} הבנאי שקבל עליו לסתור הכותל וסתר ושבר את האבנים או הזיק חייב היה מכה בצד זה ונפל בצד אחר פטור ואם מחמת ההכאה חייב משנה בפרק הגוזל עצים (בבא קמא צח:) וכתב הרמב״ם בפ״ו מהלכית חובל דטעמא דאם מחמת המכה חייב מפני שזה כזורק חץ והזיק בו הוא:

(ג) הבנאי שקיבל בב״ק ד׳ צ״ח וכתבו הרמב״ם בפ״ו מהל׳ חובל וכ׳ שם המ״מ אם מחמת הכאה חייב מפני שהוא כזורק חץ והזיק:

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זש״ךבאר היטבטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףפרישההכל

טור טור+שו״ע

(ד) הַחוֹצֵב (פֵּרוּשׁ, שֶׁחוֹצֵב אֲבָנִים מֵהָהָר) שֶׁחָצַב אֶבֶן וּנְתָנוֹ לַסַתָּת (פֵּרוּשׁ, הַפּוֹסֵל אַבְנֵי גָזִית וּמְרַבְּעָהּ וּמַחֲלִיקָהּ, רַשִׁ״י), וְהִזִּיק בּוֹ, הַסַתָּת חַיָּב. מְסָרָהּ הַסַתָּת לַחַמָּר, הַחַמָּר חַיָּב. מְסָרָהּ הַחַמָּר לַכַּתָּף, הַכַּתָּף חַיָּב. מְסָרָהּ הַכַּתָּף לַבַּנַּאי, הַבַּנַאי חַיָּב. מְסָרָהּ הַבַּנַאי לַמְסַדֵּר הַמְסַדְּרוֹ עַל שׁוּרַת הַבִּנְיָן, הַמְסַדֵּר חַיָּב. וְאִם אַחַר שֶׁסִדְּרוֹ עַל שׁוּרַת הַבִּנְיָן נָפַל וְהִזִּיק, אִם הֵם קַבְּלָנִים וְכֻלָּם שֻׁתָּפִים בַּמְּלָאכָה, כֻּלָּם חַיָּבִים. וְאִם הֵם שְׂכִירֵי יוֹם, הָאַחֲרוֹן חַיָּב וְכֻלָּם פְּטוּרִים.

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עט״זטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףפרישהב״חעודהכל

בבלי בבא מציעא קי״ח:

רמב״ם נזקי ממון י״ג:י״ח

(ז) ז) ל׳ הטור ס״ד ברייתא וגמרא ספ״י דב״ק דף קיח ע״ב

(ח) פי׳ להוליכה מן ההר שסיתת הסתת שם ומסרה לכתף המושיט׳ לבנאי העומד על מעמד החומה העשוי להילוך האומנים ונותנו למסדר שהוא מדקדק בהנחת האבן לצדדה בשוה על מושבה בשוה שלא תמוש ולא תטה ולא תהא בולטת חוץ לדימוס

(ט) ח) ואע״ג דאוקמינן לה שכלן שותפין בקבלנות במלאכ׳ אין חייב אלא מי שהיתה מסירה לו כיון דמכחו הוא הנזק מוטל עליו דאדם מועד לעולם שוגג ומזיד אונס ורצון רש״י

(ב) החוצב. שחוצב אבן – פי׳ שחצבו מן ההר:

(ג) ה״ג ״ונתנו לסתת – פי׳ לאומן לקצעו ולרבעו שיהי׳ ראוי לקבעו בכותל וכשגמר קצועו מן הדרך למסרו ליד החמר ולהוליכו למקום הבנין והחמר מוסרו לכתף ונושאו על החומה ואותו כתף כשנשאו על החומה מדרכו למסרו ליד האומן העומד על הבנין והאומן הבנאי מסרו לפועל הבונה ומסדרו בכותל וקאמר דאם נשבר האבן בעודו ביד א׳ מהן הוא לבדו חייב אע״ג דכולן קבלנים הן במלאכה זו משא״כ אם אחר שכבר סדרו והניחו על הבנין אירע סיב׳ שנפל והזיק דבזה אומרי׳ אם הם כולם קבלנים שכולן ביחד משלמין ההיזק וכדמסיק:

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

{ד} החוצב שחצב אבן ונתנו לסתת והזיק בו הסתת חייב מסרו הסתת לחמר החמר חייב מסרו החמר לכתף הכתף חייב מסרו הכתף לבנאי הבנאי חייב מסרו הבנאי למסדר המסדרו על שורת הבנין המסדר חייב ואם אחר שמסדרו על שורת הבנין נפל והזיק אם הן קבלנין כולן חייבין ואם הם שכירי יום האחרון חייב וכולן פטורין.

בבלי בבא מציעא קי״ח:

רמב״ם נזקי ממון י״ג:י״ח

(ד) {ד} החוצב שחצב אבן ונתנה לסתת והזיק הסתת חייב וכו׳ עד סוף הסימן ברייתא וגמרא בס״פ הבית והעלייה (בבא מציעא קיח:) ופרש״י חייב זה שהיא בידו חייב בנזק אם תפול מידו ותזיק את אחרים או תשבר היא הוא חייב לשלם ואף ע״ג דמוקמינן להא בקבלנות וכולן שותפין במלאכה אין חייב אלא מי שהיתה מסורה לו דכיון דכחו הוא הנזק מוטל עליו כל היכא דמתרמי: וכולן. אלו שהיה שותפין במלאכה אחת ומשהניחו אבן על הדימוס היא שורש הבנין נפלה והזיקה הואיל ולאו כחו דאדריכל הוא שלאחר שהניחה נפלה וליכא לחיוביה משום גירא דיליה כולן חייבים יחד שכולן שותפין בדבר ועליהם המלאכה לעשות וקבלו אחריות הנזק יחד: בשכירות. האחרון חייב: בקבלנות. כולן חייבים היכא דלא נפלה מיד אחד מהן דעל כולן לשמור שתהא מיושבת יפה:

(ד) החוצב שחצב כו׳ עד סוף הסי׳ ברייתא וגמרא הוא בב״מ דף קי״ח ור״ל החוצב שחצב אבן מן ההר ונותנו לאומן להחליקו:

הסתת חייב בגמרא מוקי לה אפי׳ בקבלנות וכולן שותפין אפ״ה חייב זה שהיתה מסורה בידו כיון דמניחו הנזק מוטל עליו כל היכי דמתרמי:

אם הם קבלנים פי׳ החוצב והמסתת והמחמר והכתף והבנאי [והמסדר] כולם קבלו יחד מב״ה לבנות לו כותל שכ״א יעשה לצורך הכותל כפי עניינו כולם חייבים דלאחר שהניחו שם לאו גירי דיליה וכולן שותפין יחד ועליהן המלאכה לעשות וקבלו אחריות הנזק יחד רש״י:

(ד) {ד} החוצב וכו׳. ס״פ הבית והעלייה פי׳ סתת הוא המרבעה ומחליקה והוא מוסר אותה לחמר שמוליכה למקום שבונין שם ומוסרה לכתף המושיטה לבנאי העומד על מעמד החומה העשוי להילוך האומנים והבנאי מוסרה לאדריכל הוא אבי האומנים שהוא מדקדק בהנחת האבן לצדדה על מושבה ומי שהאבן בידו ונפלה מידו והזיקה הוא לבדו חייב אבל אם אחר שסדרה האדריכל על מושבה נפלה והזיקה כולן חייבים אם הם קבלנים דעל כולן לשמור ואם הם שכירי יום האחרון חייב וכולן פטורין:

מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהסמ״עט״זטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףפרישהב״חהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

Choshen Mishpat 384, Shulchan Arukh Sources Choshen Mishpat 384, Be'er HaGolah Choshen Mishpat 384, Sema Choshen Mishpat 384, Taz Choshen Mishpat 384, Shakh Choshen Mishpat 384, Baer Heitev Choshen Mishpat 384, Beur HaGra Choshen Mishpat 384, Tur Choshen Mishpat 384, Tur Sources Choshen Mishpat 384, Beit Yosef Choshen Mishpat 384, Derishah Choshen Mishpat 384, Perishah Choshen Mishpat 384, Bach Choshen Mishpat 384

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון